מאז חודש מרץ החיים שלנו התהפכו. כל מה שנראה לנו מובן מאליו, בטוח ויציב נהפך פתאום לגעגוע כואב. יש את אלו שחולמים על טיסה לחו"ל, יש את אלה שרק רוצים לשבת כמו פעם בקונצרט או בקולנוע, יש את אלה שמחכים כבר לערוך את החתונה שהם מחכים לה המון זמן ויש רבים שדואגים מה יהיה מחר – תהיה עבודה? נצליח לשלם את המשכנתא? יהיה לנו כסף לצהרון בשביל הילד?
אני כמובן לא מזלזל בכל הדאגות והגעגועים של האנשים, אבל אין ספק שהקבוצה האחרונה, זאת שדואגת למחייה ולפרנסה שלה היא זאת שהכי כואב לי עליה הלב. אנשים צעירים או מבוגרים, שעבדו והרוויחו ביושר ועמדו ביוקר המחייה הקשה בארץ – ופתאום הם עומדים מול שוקת שבורה. ההכנסות הצטצמצו, וההוצאות? כמעט אותו הדבר. איך מתמודדים עם זה?
זה אולי לא נעים לשמוע עכשיו, אבל הפיתרון היה צריך להיות הרבה קודם – כשיש לנו הכנסה יציבה יחסית חשוב לחסוך, לשים קצת כסף בצד לימים שבהם הדברים לא יהיו כל כך פשוטים – וכמו שאנחנו רואים, הימים האלה עלולים להגיע בכל רגע ובלי התראה מראש. אני חונכתי תמיד לחסוך קצת בצד, ואמנם לא בכל תקופה הצלחתי לעמוד בזה, אבל תמיד השתדלתי. הבעיה היא שלא כולם בארץ מבינים כמה זה חשוב. יותר מזה, כמו שאומרים פה https://www.0404.co.il/?p=658159 , המדינה לא ממש מעודדת אותנו לחסוך ולא נותנת לנו אופציות טובות לחיסכון (הם מציעים בכתבה הזאת משהו, אתם מוזמנים לקרוא). ועדיין, זה בידיים שלנו ובאחריות שלנו. אולי התקופה הזאת תהיה בסוף שיעור טוב לכולנו.
אנחנו יכולים להיות אופטימיים ולקוות לטוב, אבל אנחנו חייבים גם לקחת בחשבון שאולי יהיה פחות טוב ונצטרך עזרה. העזרה הכי טובה תהיה זאת שתתנו לעצמכם – חיסכון קטן שייתן לכם שקט בימים הקשים. והלוואי שלא נדע עוד ימים כאלה…
