לפני חודשיים בערך הבת הגדולה שלי מאיה הפתיעה אותי לחלוטין. באמצע ארוחת הערב של יום שישי היא פתאום שאלה אם היא יכולה לבוא איתי מחר לצילומים. היא יודעת שבכל שבת אני קם מאוד מוקדם ויוצא לצלם בשעות שהטבע עדיין מתעורר. אני אוהב את השעות השקטות האלה, כשעדיין לא חם בחוץ וזווית השמש עושה קסמים. אלה השעות השקטות שלי, רק אני עם עצמי ועם ציוץ הציפורים…
אז פתאום היא ביקשה להצטרף, וכן, היא מבינה שנצטרך לקום מאוד מאוד מוקדם, אז מה פתאום היא רוצה?! האמת, לא שאלתי יותר מדי שאלות. פשוט הערתי אותה מוקדם בבוקר (או כמו שהיא אומרת "באמצע הלילה"), ונכנסנו בשקט לאוטו. הכביש היה ריק והכול היה שקט, ואז שאלתי אותה מה גרם לה לבוא איתי פתאום. היא אמרה שהיא רוצה גם ללמוד לצלם והיא חשבה שאני אלמד אותה. התשובה הזאת הייתה כל מה שהייתי צריך לשמוע, ומאז היא מתלווה אליי (לא בכל שבוע, אבל לפעמים) ולומדת ממש ברצינות, מה שאומר שבהחלט הגיע הזמן לקנות לה מצלמה משלה. אני מתלבט בין שתי מצלמות שמצאתי פה ונראה אם היא תצליח להחליט בהתבסס על מה שכבר לימדתי אותה.
אז עכשיו יש לי זמן קסום עם הבת שלי, רק אני והיא מול השמש הזורחת, שותקים הרבה ומדברים מעט, נותנים לאוויר ולאווירה לעטוף אותנו וליצור לנו זיכרונות בלתי נשכחים של אב ובתו. כמה מזל יש לי!
