לפני כמה ימים חבר מהעבודה שלי איבד את הטלפון שלו. הוא שכח אותו על השולחן במסעדה וכשהוא חזר הוא הבין שמישהו כבר לקח אותו, בלי שום כוונה להחזיר כנראה. אני נשבע לכם שבחיים לא ראיתי אותו בכזה משבר כמו מה שהוא עבר ביומיים שאחרי.
מסתבר שלאבד טלפון היום זה כמו לאבד חלק מהגוף שלנו. אפשר אמנם תוך שעה להחליף אותו בחדש, אבל כל המידע שהיה על הקודם איננו. נכון, יש גיבויים וענן, אבל תמיד משהו לא נשמר כמו שצריך, תמיד משהו הולך לאיבוד.
וזה תמיד הפחד הכי גדול שלי – לאבד תמונות משפחתיות. את רוב התמונות אני מצלם במצלמה מקצועית ולא בטלפון, אבל עדיין יש על הטלפון שלי הרבה תמונות שאין להן גיבוי, ואצל אשתי המצב עוד יותר גרוע, כי היא לא מגבה בכלל. לדעתי הכי טוב זה לבחור את התמונות הכי טובות ולעשות להן ספרייה מסודרת במחשב עם גיבוי. אפשר גם לעשות איזה אלבום דיגיטלי מגניב ולשלוח לבני משפחה.
הרעיון הוא לא לאבד את זכרונות הילדות של הילדים שלנו. תחשבו שכל התמונות שלכם נמחקות ואתם לא יכולים להיזכר איך נראתה הילדה בפורים בגיל 3 או איך נראה הילד ביום הראשון של כיתה א'? זה נורא! אני בכלל חושב שאני צריך להצמיד לבני המשפחה שלי מצלמה קבועה כדי שהכול יהיה מתועד (תראו כתבה http://mcity.co.il/?id=22017010402180310), כי אי אפשר לדעת מתי יגיע הרגע המושלם לתמונה.
אז בחייכם, גבו את התמונות בכמה מקומות שאפשר! אל תאבדו את ההיסטוריה היקרה שלכם בשנייה אחת של חוסר תשומת לב.
